איך מפתחים כוח רצון?
העיסוק סביב כוח רצון תמיד ריתק אותי, איך שני אנשים רוצים את אותו דבר בדיוק.
האחד מחליט, פועל ומתמיד עם אותו רצון והשני באחד מהשלבים נעצר.
מה שיותר עניין אותי אפילו בתור חובב התפתחות אישית מושבע זה האם ניתן לפתח את הכוח רצון הזה ולהפעיל אותו כמו כפתור של "ON" ו- "OFF"
אז החלטתי שאני הולך להיות עכבר מעבדה לתקופה ולעשות מחקר על עצמי ולגלות מדוע והאם אני מסוגל להפעיל את הכוח רצון שלי מתי שרק אחליט
וכדי להוכיח לעצמי אם אני אכן כזה החלטתי לתקופה לראות אם הכוח רצון שלי עולה על התשוקות שלי שבמקרה שלי זה היה קודם כל אוכל בדגש על בשרים ומוצרים מהחי, מלח, סוכר, ואוכל מעובד.
המאמר הזה אינו תחליף להיוועצות עם דיאטן/נית וחובה להיוועץ עם גורם מוסמך ומנוסה באותו תחום אתגר לפני בחירת אתגר כוח רצון כזה או אחר
עכשיו מי שמכיר אותי יודע שיום אחד בלי אחד מהדברים האלה (מלבד סוכר זה פחות משך אותי מאז ומעולם) והייתי משתגע או מדרדר לקניבליזם כנראה….
לאורך כל החיים שלי לא עשיתי הפסקה שכזאת אפילו לא ליום אחד!
והבנתי שזאת אכן דרך למדוד ולראות האם הכוח רצון שלי מספיק חזק כדי לנצח את הדברים שאני רגיל וחושק בהם ברמה יום יומית.
הבנתי שזה אימון מצוין לכוח הרצון שלי ועל הדרך לנקות קצת את הגוף.
אז התחלתי והבנתי שהעניין בהחלט מאתגר..
ביומיים הראשונים התהלכתי כמו גבר אומלל ליד דוכני שווארמה ומסעדות בשרים..
הדבר הראשון שיצא לי להבין זה שיש שני סוגים שונים של אנשים שהפעלת הכוח רצון שלהם עובדת טיפה שונה:
1. אנשים שעובדים על פי איזון או במילים אחרות העלאת מינונים או הפחתתם בקצב הדרגתי
2. אנשים העובדים יותר טוב ללא איזון ועושים פעולות יותר קיצוניות (או שחור או לבן)
בטח הבנתם כבר איזה אחד אני =)
לשם הפרוטוקול ועצם היותי העכבר מעבדה בניסוי כוח הרצון הזה הייתי חייב לבדוק את שתי הדרכים.
1. בגישה הראשונה נדרש עליי לעשות את הפעולות באופן הדרגתי אז ל-"תקופה המאוזנת" צמצמתי בכמויות במהלך היום אך המשכתי לצרוך אותם, למשל מלח שמתי פיזור אחד קטן לא כמו ההוא מהפייסבוק שמפזר חצי ים המלח על הסטייק דרך המרפק, מהבשר השארתי חלק ממנו שכל כמה ימים הצטמצם וכנ"ל גם עם המאפים והמוצרים המעובדים.
– נקודה מאוד חשובה בגישה הזאת היא לעבוד מסודר ומחושב על פי מינונים מדויקים שקבעתי מראש עם תזונאי ולא על פי הרגלים אז את החלק שלא הסתערתי עליו מראש לא השארתי בצלחת שיתבונן בי ואני אתבונן בו בידיעה שהולכת להיות כאן אהבה נכזבת ונאלץ להיפרד…שלא יכאב לשנינו סתם, לכן הרחקתי אותו מהפנים והפרדתי אותו מהארוחה ובחזרה למקרר.
– דגש חשוב הוא כמובן שילוב של האוכל ה-"אפור" שמטרתו רק להשביע אותי…
– דגש נוסף חשוב הינו שינוי בכמויות על בסיס כמה ימים זאת אומרת הפחתתי כל 1-3 ימים 10% מהכמות ככה שטשטשתי את השינוי בהתחלה וגם בהמשך, זה פחות היה מורגש.
– עוד דגש חשוב זה יכולת לכמת ולמדוד את ההורדה ההדרגתית של המוצרים אז מומלץ להצטייד במשקל מזון או למי שיש כלי מדידה כמו כוס חד פעמית אפילו או דברים אחרים שניתן לראות בבירור את הכמות יורדת טיפ טיפה כל פעם או למי שעצלן שיש לו עין חדה ויכולות ניבוי של ג'יני מאלאדין אפשר להסתפק בחיזוי הגיוני ועדין דגש מאוד על הדרגתיות!
2. בגישה השנייה השינוי היה קיצוני ודרש הכנה מנטאלית יותר אינטנסיבית הייתי צריך לצייד את הבית ב- "אוכל חלופי" אשר אפשרי עבורי לאכול עם השינוי התזונתי וטעים ככל שניתן מה שלא היה כל כך ניתן – לדברים היה טעם של פורמייקה בלי מלח..
– דגש ראשון מה שטיפה עזר זה תחליפים שיש להם טעם יחסית דומיננטי כמו לימון עשבי תיבול ודברים חריפים.
– דגש שני זה ההבנה שבשבוע שבוע וחצי הראשונים לדברים לא יהיה טעם כל כך וזה בסדר הטעמים משתנים בזמן הזה וחוש הטעם מתאזן ולאחר מכן אפילו דברים ללא מלח מרגישים טעימים עם טעמים טבעיים של הפרודוקטים עצמם.
– דגש חשוב מאוד בגישה הקיצונית הוא חוש הומור, לצחוק על מצב לצחוק על עצמך לשלוח לחברים תמונה של האוכל הלא מגרה שאתם אוכלים עכשיו ולעזור להם לצחוק עליכם.
בנוגע לשתי הדרכים הבנתי שבשתיהן נדרשים גם דברים משותפים:
1. תכלית/מטרה/סיבה התומכת באתגר הספציפי.
2. החלטה ברורה ונחרצת.
3. תכנון המעשים כתוצאה מההחלטה.
4. יצירת הרגלים חדשים המהווים תשתית תומכת בשינויים.
5. קביעת מועד ההתחלה (מומלץ לא באותו הרגע כדי שהמוח יוכל להכין אתכם לרעיון)
6. הצהרה והתחייבות כלפי עצמי.
7. הפגנת המצב לסביבה ועדכון של לפחות שניים מהסובבים באופן יום יומי.
8. תכנון החגיגות בסיום האתגר.
לאחר שביצעתי את הסעיפים הרגשתי מוכן ויצאתי לדרך!
הבנתי שהכוח רצון חייב "שוטים" של עידוד, בדומה לתחרויות ריצה – ידוע שעידוד יכול לגרום לאדם להוציא מעצמו יותר ניתן לראות את זה במשחקי כדורסל, כדורגל (במגרש הבית מנצחים יותר) ותחרויות כאלו ואחרות.
זה משהוא שגם לא היססתי לבקש מהסביבה באופן שהרגשתי שנכון לי כמובן.
לאחר כמה ימים החלטתי להעמיד את הכוח רצון שלי במבחן יותר גדול..
באופן קבוע היה לי על השולחן בסלון מלחייה מאפה שוקולד אוכל מעובד וסטייק אנטרקוט במקרר
במקום לגרות אותי זה הפך לתזכורות יומיות לכמה אני חזק ושהעניין לא מנהל אותי.
ממצב שהסתכלתי במקרר או על השולחן ומזיל ריר התחלתי לחייך, הרגשתי שכל הפרודוקטים אומרים לי: "תראה איזה יופי! אנחנו פה ואתה לא מתפתה ומנצח אותנו, תראה כמה שאתה חזק!"
כל פעם שהסתכלתי עליהם דקלמתי את המשפט הזה בראש ודאגתי לדמיין קולות מצחיקים: שלסטייק יהיה מבטא ארגנטינאי, למאפה יהיה קול של קארין גורן ולמלחייה יהיה קול צרוד כזה…
דאגתי שהקולות שלהם יהיו מתאימים להם בעיניי ומשעשעים, דבר שגרם לי לחייך כל פעם שהסתכלתי עליהם.
כתוצאה מהתרגיל הזה אשכרה התחלתי לחייך אפילו רק מלהסתכל עליהם.
הפעולה הזאת נקראת יצירת עוגן – או התניה קלאסית כמו בניסוי של פבלוב למי שמכיר עם הכלבים, הפעמון והריור.
אחרי שגייסתי את הדמיון שלי לחיזוק כוח הרצון שלי אופן ההימנעות היה פשוט ואפילו כיף במידה מסוימת.
כל האתגר הזה לימד אותי שאני באופן מוחלט יכול לשלוט בגירויים שלי ולא הם בי.
מעבר לשליטה הזאת הרגשתי שהיכולת שלי לחזק את הכוח רצון שלי תלויה בי וניתנת לפיתוח גם בטווח זמן קצר יחסית.
הכוח רצון של כולנו בר פיתוח ותלוי רק בנו. וכמובן שכדיי "לאלף אותו" צריך לדעת איך לגשת אליו וכמובן להיוועץ עם גורמים מוסמכים ומומחים באותו אתגר כוח רצון כמו שכבר ציינתי.
היום אני גאה לשתף אתכם ובתהליך ולומר בגאווה: "יש לי כוח רצון של ספרטני!"
והכוח רצון שלי כבר ממהר לצעוק:
" Spartans what is your profession!"
אם הדמיון שלכם צעק עכשיו: "AHOO!!" אתם לגמרי בדרך הנכונה =)